You were born an Original Don't die a copy

You were born an Original Don't die a copy


יום שבת, 18 במאי 2013

לכבוד הקיץ שהגיע


אז הקיץ ממש כבר פה, למרות הגשמים האחרונים הלחות ממשיכה לעלות, בעיקר אצלנו פה במשור החוף.

במשך שנים שאני משתמשת בדאודורנטים טבעיים, בהתחלה קניתי מחנות, אחר כך ממישהי שמכינה, מאוחר יותר הכנתי בבית בעצמי, חייבת להודות שאף פעם הדאודורנט הטבעי לא היה לשביעות רצוני.
מספר הפעמים שהייתי צריכה חדש אותו בימי הקיץ החמים במיוחד היה גדול. הוא לא באמת עמד במשימה. אבל מה לא עושים בשביל הבריאות?
אז ניסיתי לשכנע את עצמי שריח זיעה הוא עניין התרבותי בלבד ושאני צריכה להתרגל אליו, לא עבד. לי זה לא נעים, עם כל הטבעיות שבי.

בדרך כלל דאודורנט טבעי בהכנה עצמית עשוי מאיזה בסיס שמן כמו למשל שמן קוקוס (שמתאים יותר לארצות קרות מאשר לישראל בקיץ) או חמאת שיאה, סודה לשתיה ושמנים אתריים. הבעיה הרבה פעמים היא שנוצרת רגישות לסודה לשתיה וגורמת במקרה הטוב לאדמומיות בבית השחי ובמקרה הגרוע לצריבה.
אני מאלו שפיתחו אדמומיות כך שאחת לזמן מה הייתי חייבת להפסיק את השימוש לכמה ימים עד יעבור הזעם, לא משהו ברמת ההקשבה לגוף.
מה שהיה מרגיע את האדמומיות הזו היה למרוח ג'ל אלוורה בבית השחי.

עשיתי קצת חושבים והחלטתי לעשות נסיון בבנית דאודורנט טבעי שמבוסס על ג'ל אלוורה מתוך מחשבה שאולי זה מראש ימנע את הריאקציה שגורמת לאדמומיות הלא יפה הזו, שיחקתי קצת ווואלה! יצא לי הדואודורנט המושלם!

דאודורנט רול טבעי לחלוטין שלא משאיר שומניות, רטיבות או דביקות, שאינו מכתים, נוח למריחה, נוח לשים בתיק לנסיעות וטיולים, זול וחסכוני והכי חשוב, מחזיק בקלות גם 24 שעות קשות (כולל מרדף אחרי ילדים ועבודות בגינה!).

קודם כל צריך לשים יד על בקבוק ריק של דאודורנט רול, עדיף מזכוכית, לפרק בעזרת מברג את החלק של הרול (יש מגרעת כזו בצד שאם דוחפים את המברג ומסובבים הוא קופץ החוצה פשוט) ולשטוף טוב טוב טוב עד שאין בכלל ריח.

לתוך קערית שופכים כ200 מל' ג'ל אלוורה הכי טבעי שאפשר למצוא (אם ישירות מהצמח אז בכלל טוב) וכף וחצי עד שתי כפות סודה לשתיה, על זה אפשר להוסיף שמנים אתריים מועדפים. אני הוספתי שמן עץ התה הידוע בתכונותיו האנטי פיטריתיות ושמן ילנג ילנג בשביל הריח, אפשר להוסיף שמנים אחרים כמו שמן ברוש, לוונדר או מה שנעים לכם, משמן לימון כדאי להמנע בעיקר אם אתם אוהבים ללבוש גופיות כי הוא עשוי לגרום לכתמי שמש.
מערבבים הכל יחד טוב טוב, הג'ל יהפוך לנוזל במגע עם הסודה לשתיה.
שופכים לתוך הבקבוק של הדאודורנט וסוגרים.
יש לנער היטב לפני השימוש.

קלי קלות.


וכמובן שעכשיו אתם גם תקועים עם השיר הזה בראש אז אם כבר אז כבר :-)




מלבלבים



 שעועית לבלב, מי מכיר מי יודע?
הלבלב הוא מטפס רב שנתי נכרך מהיר צימוח שמוצאו מאפריקה, ממשפחת הקטניות. בעל עלי לב כהים, גבעולים סגלגלים ועמודי פריחה גדולים ויפיפיים, דמויי יקינטונים ורודים סגולים. פרחים אלה הופכים במהירות לקבצים של תרמילים, שבזנים מסוימים הם ירוקים, ובאחרים סגולים בוהקים יפיפיים. התרמילים הצעירים אכילים, הטעם מזכיר שעועית ירוקה, הלבלב יכול להחליף אותה בכל מאכל, כשהם יבשים בבישול ארוך טעמם דומה לפול.


 (זרעי לבלב יבשים)

בגלל הצימוח המהיר והחן של הלבלב הוא יכול להוות כיסוי נאה לגדר, להצללה על ערוגות בקיץ החם או ליצירת פינות חמד לילדים בחצר.
ככל יתר משפחת הקטניות, הלבלב מזין את האדמה בחנקן שהוא אחד מאבות המזון הצמחיים העיקריים. בשל כך הלבלב עצמו לא זקוק לדישון וכל מי שיצמח לידו יזכה מכך.




מאוד קל לגדל את הלבלב. עונת האביב ותחילה הקיץ זו עונה מצויינת להתחיל.
כל מה שצריך זה כמה זרעים שאותם פשוט אוספים מלבלב בוגר.
את הזרעים כדאי להשרות ללילה או שניים במים תוך כדי החלפתם עד שרואים את ראשית הנביטה.
אחר כך אפשר להמשיך להנביט במסננת או ישר לזרוע בתוך כלי עם אדמה ולתת לעלים לעלות.
הלבלב נקלט בקלות בנקודות שטופות שמש וזקוק להשקיה אבל לא רבה בכלל.
כדאי לשתול ליד גדר או להכין סבכה מיוחדת עם חוטים כך שיהיה לו נוח לטפס לגובה והוא עושה זאת בזריזות רבה.

אם יש לכם ערוגות צמחי מאכל שסובלים מהשמש הקיצית כדאי להכין סבכה שכזו מצד דרום של הערוגה, ככה הלבלב יטפס ויועיל בשעות הקשות של הקיץ, בחורף הלבלב משקיע את המיטב האנרגיה שלו מתחת לקרקע ועליו נושרים, אבל עם בוא האביב הוא יתאושש ועד שישובו הימים החמים יהיה ירוק ופורח בשנית.


הוא גם משמש בית גידול מעניין לחרקים שונים בינהם זיקיות, וזחלי פרפרים ורפרפים שונים, למשל זחל רפרף הגפן מאוד מחבב את העלים שלו. עולם מלואו, סביבת מחקר נהדרת לילדים.

(בתמונה הזו אפשר לראות חלק מסוכת הילדים שכוסתה בשעועית לבלב עם אורח משמח ופורח)

אז אם כבר יש לכם לבלב בחצר אתם יכולים להנות לא רק מהירוק המשמח אלא גם מהזרעים שלו, כשהם ירוקים, אפשר פשוט לבשל אותם במים ולאכול אותם ממש כמו שאוכלים אדממה.
ואם יבשים אפשר להשרות אותם ולהכין "פול" לחומוס שמנצח כל חומוסיה ממש כך:

המצרכים:
כוס זרעי לבלב מושרים לשני לילות שטופים ומסוננים,
אצת קומבו,
בצל קצוץ גס,
שתי שני שום קצוצות,
כפית כמון,
כפית מלח,
קמצוץ פלפל לבן.

בסיר מזהיבים את הבצל,
מוסיפים את הלבלב והשום ומקפיצים לדקה,
מוסיפים מים עד לכדי כיסוי ועוד קצת מוסיפים את אצת הקומבו.
מרתיחים וממליחים ומפלפלים, מנמיכים אש ומכסים.
מידי פעם מערבבים ומוודאים שיש מספיק מים, במידת הצורך מוסיפים עוד, עד שהלבלב מתרכך.

אל תחחשו מפני האצה, הטעם שלה לא מורגש ועד סוף הבישול לא ישאר ממנה זכר והיא תפחית את סכנת הגזים מכל תבשיל קטניות.

את הלבלב אפשר להוסיף לסלט חומוס או לאכול על אורז מלא.

 (סלט חומוס עם לבלב, ביתי טעים ובריא, גם לגוף וגם לגינה. עיצוב מנה: בן זוג היקר)

(בתמונה ארוחת צהריים שכוללת שניצל טופו, פירה בטטה בשמן קוקוס וכמון, פסטו חובזה וסלט ירוק מעלי הגינה עם פרחי לבלב)


גם הפרחים של הלבלב אכילים, הם מתקתקים ומשדרגים כל סלט, הן מבחינת הצבע והן מבחינת הטעם.

אם אתם תוהים איפה מוצאים את הלבלב אז שווה לחפש בגינות קהילתיות, אצל גננים חובבי פארמקלצ'ר ואפילו בשולי גינות של פועלים תאילנדים הידועים בגינון הגרילה שלהם. חפשו את עמודי הפריחה הסגולים על מטפס ירוק, בינהם נסו למצוא כמה תרמילים יבשים וקדימה לעבודה.




יום שישי, 10 במאי 2013

שיא עונת הארגזים

יש עונה לארגזים, בכל אופן ככה זה במושב שלנו.
יש עונה בה כל מכולה וכל הקרטוניה שבמרכז המושב מפוצצת בקרטונים.
מזג האויר ממש מאפשר את זה והקרטונים ממש בשלים ובהמוניהם.

לא מאמינים? תבדקו בעצמכם. השיא מתחיל עכשיו, כשכבר לא גשום והקרטונים לא נרקבים, אנשים פתאום מבינים שקריר יותר לא יהיה ומתקינים מזגנים חדשים, רוכשים מקררים חדשים כדי שיהיה מקום לאבטיח של הקיץ, עוברים דירות (אנשים הרי עוברים דירות רק בקיץ), בקיצור, שיא עונת הקרטונים מתחיל עכשיו.

אין כמו ארגז קרטון טוב לשמח ליבו של ילד.
פו הדב טוען שאתה לא יכול להיות עצוב אם יש לך בלון, מסתבר שאם יש לך קרטון אז יש לך סיבה טובה עוד יותר להיות שמח.
תכלס, הילדים שלי מסתפקים גם בקרטון ירקות פשוט, בלי יותר מידי גינונים. אבל אם נופל לידינו קרטון מקרר או מכונת כביסה משובח, זו כבר סיבה למסיבה אמיתית.

מה עושים עם קרטון?
מה לא?
הוא יכול להיות, בית, תיאטרון בובות, מטבח לבישול, מכונית, רובוט ובעצם כל דבר כרוח הדמיון הטובה עליכם.

לידינו התגלגל קרטון של מקרר.
הוא ישב בחצר כמה שעות בהן התבוננתי בו וחשבתי מה לעשות בו ואז זה הכה בי, רכב כיבוי אש!

וככה זה התחיל...


מרכיבים את הגוף


הילדים צובעים את הגלגלים וההגה


אחר כך את הגוף (גם את זה של רכב הכיבוי!)


הנה, רכב הכיבוי כבר כמעט מוכן, אפילו צינור כיבוי יש לו


צוות לוחמי האש מוכן לפעולה


נסיעת מבחן


מפקח התחנה מרוצה


עוד רעיונות למה ואיך לעשות עם קרטונים אפשר לראות גם פה



            





יום חמישי, 9 במאי 2013

איך מפשיטים מתכון או שישים שניות על בישול לבעלי הפרעות קשב



בתור אמא במשרה מלאה פלוס לשלושה שובבים רעבים תמידית, כזו שאוהבת לבשל אבל אין לה סבלנות לבישולים ממושכים וגם אין לה זמן לכאלו, אין לי הרבה ברירה אלא לנסות לחפש את הדברים הפשוטים, מה גם שעם ילדים, מסתבר, אם רוצים שהם יאכלו, בעיקר הבררנים שבחבורה, צריך שהרכיבים היו מאוד בסיסיים ומועטים, נוסיף לזה את חוסר היכולת שלי לתכנן מראש עוד במועד הקניות ונקבל מתכון בטוח לצרות.

כל אמא מכירה את זה שהילד הזה לא אוכל את ההוא וזה לא אוכל את הזה, להוסיף על זה את העובדה שהם ממש מבקשים בכל יום משהו חדש ואני, נו, נראה למישהו שאני אבלה כל כך הרבה שעות במטבח, אני באמת אוהבת לבשל אבל בחיאת, יש גבול!

להוסיף על כל זה את האופי המרדני מיסודו שלי שבזכותו אין מצב שאני אמצא את עצמי נאמנה לאיזשהו מתכון או מידות וספרי בישול הם רק בשביל התמונות בעיני, טוב, המצב דורש יצירתיות. מזל שמזה דווקא יש.

כשאני מחליטה לנסות משהו חדש אני מתחילה כמו הסטודנטית לאומנות שהייתי, להכנס לספריות ולהתחיל לדפדף, פעם זו היתה הספריה של המכללה והיום זו הספריה הוירטואלית הענקית שתחילתה בגוגל, ההמשך שלה בפינטרסט וסופה אינו נודע.
אני לוקחת דף ומתחילה לרשום רכיבים שנשמעים לי מעניינים ולראות מה התפקיד שלהם בכוח ואיך הם מתחברים לי אחד לשני.
העיקרון השולט הוא שאת כל הרכיבים יהיו לי בבית, שאת כל הרכיבים הילדים שלי יסכימו לאכול או שאוכל להסוות את הרכיבים שהם לא באופן מושלם ושיהיו כמה שפחות מהם, בסיסי, קודם כל בסיס אחר כך מתחילים להוסיף גיוונים.






 נשמע מסובך? לא ממש, אני אמחיש את זה על מתכון הבורגר הטבעוני:
ידעתי שאני מעוניינת להכין בורגר טבעוני מפטריות פורטבלו, בגוגל הקלדתי בורגר טבעוני ובחרתי משם שתי תוצאות שעניינו אותי, האחת של בורגר שיבולת שועל והשניה של בורגר עדשים ופטריות של הבודהה בורגרס ואת המתכון הזה שאספתי מהפינטרסט ומופיע שם בכמה וכמה בלוגים שונים.
שלושת המתכונים חביבים אבל לא מתאימים, הראשון היה נראה לי יבשושי מידי ונטול פטריות ואילו השני והשלישי הכילו רכיבים שאין מצב שהילדה הבררנית שלי תסכים לגעת בהם ושאני אצליח להסוות אותם מספיק טוב.
(מכירים את הילדים האלו שמצליחים לפלות מתוך קציצה שלמה פירור מרוטש של עדשה? אני מכירה :-) ) אז כך ירדו העדשים ואגוזי המלך, הפשתן, השעועית, הבצל הירוק, הבזיליקום והטימין ועוד... ועוד...
עם מה נשארתי? לא הרבה... מה יש במקרר? חבילת פטריות שמפניון (נו, פחות מחבילה אבל מי סופר?), שלוש פטריות פורטבלו גדולות, כמה כפות של רסק עגבניות מהפיצה פיתה שבן הזוג הכין.

את הנסיון הראשון עשיתי עם נבט חיטה וביצה מהתרנגולות שלנו, אנחנו אוכלים אך ורק ביצים שלהן, הקפצתי את הפיטריות עם בצל ושום והכנסתי את הכל למעבד המזון יחד וקיוויתי לטוב, יצא פטה פטריות מרקי, הוספתי מלא שיבולת שועל (כי זה מה שאני עושה תמיד כדי לייבש כשיוצאות לי פדיחות כאלו) יצאו קציצות שרק הבן המרכזי הסכים לאכול, אפילו הכלב עיקם את האף (אני חושדת שכלבים לא אוהבים פטריות) והתרנגולות דווקא שמחו מאוד גם טוטורו החתול אבל הוא אוכל הכל.
למרות שחשבתי לוותר על תהילת הבורגרים שלי כל הפוסטים שקראתי בפייסבוק שמהללים בורגרים טבעוניים עשו לי חשק לנסות שוב אז הועלתי בטובי לנסות לקרוא קצת הוראות הכנה של המתכונים תוך כדי דילוגים מאחד לשני.
הו! הנה במתכון שלקחתי מהפינטרסט כתוב ולקפיץ ולהניח בצד, גאוני! לתת לזה להגיר נוזלים מעל הכיור דווקא רעיון לא רע שהרי פטריות מוציאות מלא נוזלים. גם לעבד אותן פחות ולקצוץ אותן עם סכין (אבל אני עצלנית אז במעבד המזון...) כמו שהציעו בבודהה בורגר יכול לתת טקסטורה של בורגר ולא של מחית ועדיין לנסות להצמד למתכון הראשון הפשוט של אנונימוס...
בנסיון השני מפחד מפני ההצפה של הנסיון הראשון גם בחרתי בטחינה של המתכון של הבודהה בורגרס במקום הביצה שלנו, וואלה, שיהיה כבר טבעוני לחלוטין ואת נבט החיטה מראש החלפתי בשיבולת השועל כי נשארתי בלי.
את הנסיון הזה הילדים מאוד אהבו, בעיקר הילדה שהיא עיקר הדאגה שלי באוכל.

מודה, זה עדיין לא מושלם, עוד חסר לי שם משהו ואני באופן אישי לא מצליחה לעלות על מה זה אבל הילדה אהבה מאוד אז הנצחתי את המתכון (כי אחרת הוא יעלם ואני אשאר לעשות את הנסיונות מחדש) אני לא בטוחה שאם לא היתה אוהבת הייתי מוצאת בעצמי את המוטיבציה לחזור על נסיון שלישי.

בטוחה שבעוד שנה המתכון יראה אחרת לחלוטין כי אוסיף ואוריד ממנו רכיבים, כי אני משתעממת מהר ולא יכולה לעשות כל הזמן אותו הדבר, ככה זה עם הפרעות קשב, לא?













יום שלישי, 7 במאי 2013

פוד בלי אף טיפת ג'אנק

גם לי יש ילדה בררנית באוכל.
אני יודעת שלפי כל מה שאני כותבת פה נשמע שהילדים שלי הם איזה פלא שכזה, אוכלים כל מיני דברים שאף ילד לא אוכל, שותים כל מיני משקאות בריאות בלי להסס ומשתפים פעולה עם כל גחמה שלי, אז לא.
יש לי ילדה סופר רגישה ובררנית.
היום היא כבר גדולה יחסית ולאט לאט נפתחת ליותר ויותר רעיונות וטעמים אבל היו תקופות בהן היא ניזונה מהצהוב של הביצה, שעועית ירוקה מופשרת במים ופסטה ללא רוטב כי כל מה שאדום הוא לא למאכל.
בישלתי, טרחתי השקעתי והיא? לא נגעה.
לא וויתרתי למרות שזה היה ממש מתסכל. המשכתי להכין את האוכל שאני אוהבת להכין ולאט לאט היא הסכימה לטעום, בהתחלה זה היה רק פסטה עם רוטב שמנת מתוקשיו ואפונה, אחר כך גם רוטב עגבניות הצליח לעבור את המחסום.
הכל היה צריך להיות מאוד מעודן וחלק ונקי ואם לא חלק ונקי אז עם חתיכות שקל להפריד.
גם היום היא לא ששה להרפתקאות קולינריות מטורפות אבל עדיין לפעמים היא מפתיעה אותי (ואני אותה), העיקביות שלי בנסיונות והעובדה שכל המשפחה אוכלת יחד גרמו לה לנסות יותר להעז.

הגישה שלי היא שאין דבר כזה שלא אוהבים משהו, גם אם אומרים שלא אוהבים זה בגלל שלא הכינו לכם אותו באופן שטעים לכם.
תמיד צריך לשמור על ראש פתוח. גם הטועם (אבל לכו תסבירו את זה לילדים) וגם המבשל.
אחד הדברים שלא הצלחתי לשכנע אותה לטעום היה פטריות.
ביתי לא אוכלת פטריות, גם אני לא סבלתי פטריות בעבר (עד שצעיר בני רמז לי מהבטן שהוא ממש חייב פטריות בתפריט), היא לא הסכימה אפילו לטעום, עד שהכנתי בורגר טבעוני שהרכיב המרכזי שבו הוא פטריות.
היא אכלה בתאבון רב וכשכמעט סיימה שאלתי אותה אם אני יכולה לספר לה ממה הוא עשוי, היא הסכימה, סיפרתי לה והיא חייכה "אמא, זה מעולה!"


 בורגר פטריות טבעוני:

1 כף שמן (זית),
1 בצל בינוני קצוץ גס,
2 סלסלות פטריות פורטבלו (*או אחת פורטבלו ואחת שמפניון, נו, טוב, אם אין ברירה, אפשר גם שתיהן שמפניון ולמעזים אפשר סלסה אחת ו3/4 כוס עדשים ירוקות מבושלות היטב ומסוננות מאוד או שעועית שחורה כנ"ל)
*רבע כוס אגוזי מלך (אופציונלי),
1-2 שיני שום,
1/2 כוס פטרוזיליה קצוצה (*אופציונלי לפי רמת הבררנות של הילדים שילוב של בצל ירוק, בזיליקום וטימין)
1/4 כוס רוטב סויה,
2 כפות רסק עגבניות,
1/2 כף פלפל שחור,
1/2 כפית פפריקה מתוקה מעושנת,
3/4 כוס שיבולת שועל טחונה בינוני/*נבט חיטה (או שיבולת שועל אינסטנט אם יש לכם יכולת להשיג זרעי המפ הם יכולים להחליף היטב את אלו ואם לא זה ולא זה גם פרורי לחם יעשו את העבודה),
1/4 כוס קמח חומוס.
*2 כפות שמרי בירה.

מחממים שמן במחבת, מזהיבים בצל, מוסיפים פטריות ושום עד שהפטריות מתחילות לקבל שיזוף ויפה.
מעבירים למסננת ומעמידים לכעשר דקות.
אחרי עשר דקות מעבירים למעבד מזון ומעבדים עד שיהיה פירורים ולא משחה (*אם בחרתם להוסיף אגוזי מלך זה הזמן לצרף אותם למתכון).
מערבבים בקערה עם יתר החומרים.
צרים צורות בורגריות בידיים לחות ומטגנים במעט שמן במחבת (אפשר גם בתנור).

מה שמסומן ב* אופציונלי בלבד, המתכון יוצא מעולה גם בלי אבל אם בא לגוון ולפעמים בא לגוון אז...


יש אנשים שנרתעים מחיפוש של תחליפים למיני מאכלים מעובדים, אני באה בגישה שאם אפשר לקבל השראה ממשהו ולהכין אותו בריא, מה רע?
אותה ילדה בררנית בעלת חך מעודן, מאוד שמחה גם לאכול שניצל תירס. בכמה הזדמנויות יצא לה לטעום מהשניצל תירס הזה שמוכרים בחנויות בשקית, זה עם רשימת הרכיבים המפחידה, אז המצאתי גרסה טבעונית ובריאה למאכל.
הילדים מלקקים את האצבעות.





שניצל תירס טבעוני:

בערך 500 גר' תירס (קפוא או שימורים),
כף טחינה,
שתי כפות רוטב סויה,
1/2 כוס נבג חיטה (מה שקוראים בחנות נבט חיטה, אם לא עובר את החך העדין של הילדים שלכם גם פרורי לחם מלא יעשו את העבודה),
3/4 כוס קמח כוסמין מלא,
פלפל לבן טחון,
פפריקה מתוקה

לציפוי- נבג חיטה, אפשר לערבב בתוכו פלפל לבן, פפריקה, כמון ומעט מלח ים (או שוב, פרורי לחם מלא יעבדו גם פה אם אין ברירה).

טוחנים במעבד מזון 3/4 כמות התירס,
מוסיפים קמח, נבג חיטה טחינה סויה ויתר הרכיבים פרט לגרעיני התירס השלמים,
מעבירים לקערה, מערבבים ידנית את גרעיני התירס.

בידיים רטובות צרים שניצלים ומצפים בנבג החיטה של הציפוי.

מטגנים במעט שמן או אופים בתנור.

בתאבון!