שלא יהיה יותר כאב...

נדר / אברהם שלונסקי 

 

על דעת עיני שראו את השכול
ועמסו זעקות על לבי השחוח
על דעת רחמי שהורוני למחול
עד באו ימים שאיימו מלסלוח
נדרתי הנדר:  לזכור את הכל
לזכור – ודבר לא לשכוח. 

דבר לא לשכוח – עד דור עשירי
עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם
עדי יוכלו כל שבטי מוסרי.
קונם אם לריק יעבור ליל הזעם
קונם אם לבוקר אחזור לסורי
ומאום לא אלמד גם הפעם.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הופך קשה יותר ויותר משנה לשנה בשבילי.

זו לא רק העובדה שאני מזדהה איתו באופן שונה אלא זו העובדה שהנוראיות של השואה לא חלפה מן העולם.

אין לנו מה לזכור, זה לא זיכרון בכלל, זה מצב קיומי עכשיוי בכל כך הרבה מקומות בעולם שלנו.
מאות אלפי אנשים בעולם חיים בתופת, בסכנה קיומית, אימה ופחד תחת טרור, איומים והפחדה. ברעב מחפיר ותנאים מזעזעים.
מליוני תינוקות, ילדים, נשים וגברים דמם הותר.

 אנחנו יושבים פה ומלהגים לנו על שמירת איכות הסביבה, חידקים פרוביוטים, שמנים אתריים, פלואור במי השתיה ושם, בצד השני הממש לא רחוק מאיתנו, אנשים בכלל לא יכולים להרים את העיניים לראות אם השמים עדיין כחולים.

נפלה בחלקנו הפריווילגיה להיות בצד החזק.

הקיצוניות של זה בכלל לא ניתנת לגישור ויוצרת מצב בלתי אפשרי לחלוטין, המהרהר  בכך לעומק, ספק אם יצליח להשאר שפוי.

 יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא המקום בו אנחנו צריכים להפגש עם האמת הזו.
אלו שמתו, להם זה כבר לא יועיל אבל אנחנו כן יכולים לנסות ולו במשהו, להועיל לאלו שעדיין חיים שם.

 לא כל האנשים חופשיים. יש סחר בנשים וילדים, יש כפיה ועבדות, יש מחנות ריכוז, יש עשרות "היטלרים", יש גיהנום עלי אדמות וזה אפילו לא רחוק מאיתנו גיאוגרפית.

אסור לנו לעצום עיניים, אסור לנו להפנות עורף.

כשקול הצפירה יחתוך את האויר, אני מזמינה אתכם לא לחשוב על מה שהיה, אלא על מה שיהיה, על איך אפשר לשנות את העתיד, כבר בהווה.

 אמן...


 ארגון אמנסטי

רופאים למען זכויות האדם

קרן יוניצף

Free The Children


הדקלרציה של יאנוש קורצ'אק:

"אני קורא ל"מגנה קרטה" של זכויות לגבי זכויות הילד. ייתכן שיש נוספים, אבל אני מצאתי שאלה הזכויות העיקריות".

לילד הזכות לאהבה

"אהוב כל ילד, לא רק את הילד שלך".

לילד הזכות לכבוד

"כבוד לתעלומות ולעליות והירידות של התפקיד הקשה של ההתבגרות".

לילד הזכות לתנאים אופטימיים לגדילה ולצמיחה

"אנחנו לוקחים על עצמנו לחסל את הרעב, תנאים של צפיפות יתר, הזנחה וניצול. סבל שנולד מעוני מתפשט כמו כינים – אכזריות, פשע וברוטאליות, ניזונים ממנה."

לילד הזכות לחיות בהווה

"ילדים הם אינם האנשים של מחר. הם אנשים היום".

לילד הזכות להיות הוא עצמו

"ילד איננו כרטיס לוטו, המסומן לזכות בפרס הראשון".

לילד הזכות לטעות

"אין יותר כסילים בין הילדים מאשר בין המבוגרים".

לילד הזכות להיכשל

"אנחנו מוותרים על הכמיהה המטעה לילדים מושלמים".

לילד הזכות להעביר ביקורת

"לא מאשרים לילדים לשים לב לחסרונותינו ולמגבלותינו. אנחנו מופיעים בפניהם בלבוש השלמות של המבוגר".

לילד הזכות להילקח ברצינות

"לעולם לא תבין ילדים אם תזלזל בתכונותיהם. מי מבקש את דעתו או הסכמתו של הילד?"

לילד הזכות להערכה על מה שהוא

"ערך השוק של הצעירים מאד הוא קטן מאד. רק בעיני אלוהים שווה הפרח של עץ התפוח לתפוח עצמו".

לילד הזכות להגנה

"אנחנו לוקחים על עצמנו להגן על הילד מכל צורה של אלימות והתעללות".

לילד הזכות לכיבוד סודותיו

"אם ילד בוטח בך עם סודו, היה אסיר תודה, כי אמונתו היא הפרס הגדול ביותר".

לילד הזכות לחינוך

"בולט מאד שבכל מקום ההוצאות על המערכת הצבאית גדולות יותר מאשר ההוצאות לחינוך".

לילד הזכות לחיים לעתיד על כדור הארץ

"אנחנו עדיין בוזזים את ההרים, כורתים את העצים ומחסלים את החיות".

לילד הזכות למחילה

"לעיתים קרובות אנחנו השופטים הנוקשים שלהם במקום להיות היועצים והמנחמים שלהם".

לילד הזכות להתנגד לאי-צדק

"עלינו להפסיק עם הסמכות המוחלטת. צריך תמיד להקשיב ולראות את הדברים דרך עיני הילד".

לילד הזכות לאושר

"תנו לילדים לספוג את שמחת הבוקר. הראו להם אהבה, אדיבות והבנה – הוו דוגמא".

לילד זכות לשוויון

"מקדמת ילדותנו אנו גדלים מתוך הרגשה כי הגדול חשוב מן הקטן. אני גדול – שמח הילד העומד על השולחן. אני גבוה ממך – הוא פוסק ברגש-גאווה, בהתמודדו עם בן-גילו".

לילד הזכות למות בטרם עת

"אהבתה העמוקה של האם עבור ילדה חייבת לתת לו את הזכות למות טרם עת. לא כל שיח צומח לעץ".

*הסבר מלא למילה קוֹנָם  שֵם ז' 
1. בלשון חז"ל וההלכה נדר, שבועה. משמש בעיקר כלשון שבועה ונדר, ובייחוד נדר שלא לעשות דבר מה, שבועה לאיסור (בעיקר בביטוי 'קונם ש__').
• "קונם יין שאיני טועם השנה" (משנה, נדרים ח ה).
• "שילמדו כל הנודרים הלכות נדרים וקונמות, שלא לנהוג טעות בנדרים" (מדרש תנחומא, בחוקותי, ה).
2. ספרותית קונם אם לשון שבועה, 'בחַיַי'.

העשב המתוק - מחווה

נו, אז ברור שאחרי הפוסט של עשב החיטה לכולם מתנגן השיר הזה בראש :-)

העשב המתוק

אז כן, יש את הטרנד הניו אייג'י הזה שלא מוכן לעזוב אותנו, הבריאותולוגים האלו... נו, מה יהיה איתם.

הם עושים כל מיני דברים הזויים, מחתלים בבד (או יותר גרוע, בכלל בלי), עושים יוגה, אוכלים סייטן, שותים מיץ עשב חיטה...

הו מיץ עשב חיטה, מודה, אני מכורה.

יש לו ריח של שדה קצור (או דשא מכוסח), צבע ירוק כהה וטעם מתוק וחד משמעי.
מאוד פשוט וזול לגדל עשב חיטה בבית ולא צריך ציוד מיוחד או להוציא כספים מיותרים על קניה של עשב חיטה שאין לדעת מה רמת טריותו בחנות הטבע או לקנות אבקה מעובדת.

מה שצריך זה חופן זרעי חיטה מלאים, אותם מנביטים (ממש בקלות).
אחרי שנבטו מעבירים אותם למשטח נמוך כלשהו, שרופד בשכבת אדמה צרה.
המשטח יכול להיות תחתית של אדנית, תחתית של כלוב ציפרים שמצאתם במחסן, מכסה של ארגז פלסטיק, ג'ריקן שנוסר לצורך העניין, כל מה שיוכל להיות מספיק רחב כדי להכיל שדה קטן יהיה טוב.

אם יש לכם מנבטה אז אין לכם בעיה, פשוט מנביטים את הזרעים כל כל זרעים אחרים.
אם אין לכם מנבטה אז גם אין לכם בעיה, משרים את הזרעים לכמה שעות או לילה, מעבירים למסננת, מניחים את המסננת מעל קערה כדי שיהיה לנוזלים לאן להתנקז, מרטיבים פעמיים ביום ומחכים שיצאו נבטים (כשחם הנבטים נובטים מהר יותר).

את הזרעים הנבוטים מפזרים על האדמה והם כבר מכים את השורשים למקום הנכון.

ממקמים מתחת לחלון, במרפסת, על עדן החלון או בכל מקום שאפשר לקבל בו שמש (או בחורף שתהיה קצת שמש אבל לא קר מידי), בימים הראשונים (תלוי בעונה, בקיץ זה גג יום בחורף יותר) משקים עם שפריצר בתכיפות גבוהה כדי שהשורשים לא יתייבשו עד שיגיעו לתוך האדמה המגנה.
אחר כך מספיק אחת ליום לשפוך פנימה שתי כוסות מים בערך (לא להציף) ומידי פעם כשמתחשק לרענן את העלים עם השפריצר (כי זה כייף לראות את הטיפות היהלומיות האלו תלויות להן על העלים כמו שדה אחרי גשם רענן).

 כשהעשב מגיע לגודל הרצוי (15-20 ס"מ), עם מספריים מספרים את הכמות הדרושה ויאללה, מכינים מיץ.
חשוב לי לציין שכל עוד משקים את השדה הקטן העלים יחזרו ויצמחו וניתן יהיה לעשות בהם שימוש חוזר עד שיראו כבר פחות רעננים ועייפים.

עשב חיטה בניגוד לעלים אחרים שאנחנו צורכים, מכיל סיבים שאין באפשרות הגוף שלנו לטפל בהם והם לא נכונים לנו לאכילה. אנחנו לא פרות ואנחנו לא מעלים גירה.
אנחנו צריכים להוציא את המיץ של העלים ולהשאר עם מינימום סיבים בכוס.
לא כל מסחטת מיץ יכולה לעשות את זה, יש מסחטות יעודיות לעשב חיטה, אומרים שגם מסחטות רגילות של פירות וירקות קשים אבל מאוד מאסיביות יכולות לעשות את זה אבל הן עלולות לנפוח את נשמתן בשלב מסויים.
אפשר גם לטחון במטחנת בשר ידנית (כזו ממתכת או מפלסטיק) ללא הלהב.
אני מכירה גם מישהו שסוחט ידנית, הוא פשוט ממולל את העשב במשך זמן ממושך בידיים עד שמפיק ממנו את המיץ (השקעה רצינית שדורשת זמן והתכווננות).
אני סוחטת את המיץ בבלנדר עם ממש מעט מים, כדי שתהיה תנועה ואחר כך מסננת במסננת דקה מאוד את הנוזלים מהסיבים.

יש לשתות כמות של רבע כוס בערך ליום, בבוקר על כיבה ריקה.

למה לשתות מיץ עשב חיטה?

כי המיץ שיוצא הוא עשיר מאד בכלורופיל, שהוא חלבון העוזר בניקוי הדם והרקמות במערכות שונות בגוף מרעלים והצטברות חומרים שאינם בריאים לאדם.
המיץ גם ידוע כמעורר ומעניק אנרגיה רבה.

משמש כמדכא תאבון.
עוזר בבעיות עור שונות מפצעים ועד לכוויות בשימוש פנימי וחיצוני.
עוזר לבניית הדם וההמוגלובין.
עוזר לטיהור הדם.
מנטרל טוקסינים, חומרים מסרטנים, חומרים כימיים.
מנקה מצבורי תרופות / סמים מהגוף.
עוזר בטיהור כבד.
מנקה מתכות רעילות מהגוף, יעל כנגד נזקי קרינה.
משפר את עבודת המעיים ומערכת העיכול.
עוזר למניעה ולטיפול בסרטן.
עוזר בהורדת לחץ דם גבוה.
עוזר לגוף לרפא פצעים.
מאזן סוכר בדם.
עוזר למניעת הרס בשיניים.
יוצר סביבה שאינה מאפשרת לבקטריות ולחיידקים פתוגניים להתקיים - פעילות אנטיביוטית.
עוזר למנוע האפרת שיער.
יכול לשמש כדיאודורנט טבעי (מנטרל ריחות רעים שהגוף פולט מתהליך העיכול, הנשימה והעור).
יכול לעזור כנגד טרשת עורקים.
עוזר במצבי סינוסיטיס ואלרגיות.

(נשמע מתאים בול לעונת האביב)

למי שקשה עם ריח העשב וטעמו הסופר מתוק, אפשר להוסיף אותו למיץ פירות/ירקות סחוט.
אבל אם נותנים לו את הזמן שלו, מתרגלים לטעם והוא אפילו טעים.
הבנים שלי, למשל, מאוד אוהבים, אני מדללת להם במים כדי שיהיה להם יותר מה לשתות.

(די דומה לאיך שאני מכינה)

                                 לחיים!