You were born an Original Don't die a copy

You were born an Original Don't die a copy


יום ראשון, 24 במרץ 2013

צבע מן הטבע

כמה שאני מקורית, האביב הוא אחת מהעונות האהובות עלי ביותר. אני מאנשי החורף והאביב, אם אין עלים ירוקים בסביבה אני לא רגועה ואם יש פרחים אז עוד יותר טוב אפילו.

האמת שאביב זו עונה קצת "פאסיב אגרסיב" מצד אחד כל כך יפה ופורחת ומרגשת ומצד שני, מזג האויר המשוגע וכל הפרחים האלו משאירים אותנו מנוזלים ואדומי עיניים :-) .

כך או כך האביב זו עונה של פריחה והתחדשות. זמן מצויין לצאת מהבית לטיולים בטבע, לתצפיות על בעלי חיים.
זו עונת הקינון והחיזור של החרקים והציפורים (גם יתר בעלי החיים אבל לא תמצאו שועל בחצר הבית, נכון?).

וכל הפריחה הזו... איזה יופי!

רעיון ליצירה אביבית קצת שונה, עם הילדים.
יוצאים לטיול ומסתכלים סביב בפריחה המדהימה, זו בפני עצמה כבר תעסוקה לשעתיים לפחות.
אוספים פרחים (לא מוגנים!) בכל מיני צבעים, אפשר לעשות את זה בטבע ואפשר גם בגינות בסביבת הבית, מה שחשוב זה לאסוף בצורה מתחשבת, מכל צמח רק פרח אחד ולא יותר מידי מכל סוג.

בדרך כלל מה שקורה, כשאומרים לילדים לאסוף פרחים למטרה מסויימת הם פתאום משנים כיוון הסתכלות על דברים ויכול מאוד להיות שאת המשך הפעילות לא תספיקו לעשות באותו היום, אז חשוב לשמור את הפרחים במקרר.




כשמגיעים הביתה (או למחרת אם הפרחים נשמרו במקרר), שופכים את הפרחים לקערה, נהנים מהיופי שלהם ומהריח, לוקחים דפים ומתחילים למעוך את עלי הכותרת כדי לראות איזה צבעים הם יוצרים.

אחרי שעושים נסיון מתחילים לצייר, אפשר להעזר בעיפרון או עט כדי ליצור קווי מתער ולצבוע בתוכם.

הילדים מאוד יהנו ליצור את הצבעים ולגלות דרכים ליצירתם.

 לפעילות המשך אפשר גם לטחון בעזרת מכתש ועלי או אבנים את עלי הכותרת עם קצת מים ולצייר עם מכחול כמו צבעי מים.

חג אביב שמח ופורח לכולם!

יום שלישי, 12 במרץ 2013

אוכל ילדים


אתגר ארוחת הערב קיים בכל הבתים אבל נראה לי שבבתים שלא אוכלים בהם מוצרים מן החי זה הרבה יותר מסובך.
אני לא יכולה לפתור את עצמי עם ביצה ולחם עם קוטג' למשל ולתת לילדים לבחור איך הם רוצים את הביצה שלהם.

מגיע הערב ותמיד יש את העניין הזה של מה לעזעזל להכין הפעם.

היא לא אוכלת את זה והוא לא נוגע בזה ומה שהיא כן רוצה בדיוק אין ו... אוף... מתיש...

אז נכון שלא כל ארוחת ערב אצלנו היא חגיגה, לרוב הן מסתכמות בכריך עם אבוקדו, ירקות ושמרי בירה או פנקייקס שיבולת שועל (מצויינים אגב), או סלט וטחינה אבל לפעמים הן ממש חגיגה.

יש ערבים בהם אני מעמידה סיר עם אורז מלא עגול, מאדה מקלות גזר, מפשירה שעועית ירוקה עדינה, קוצצת רצועות גמבה, מלפפון ואבוקדו, פסים דקיקים של פטריות, שולפת צלחת של נבטים מהמנבטה.
מכינה וואסאבי מאבקה (ללא צבעי מאכל), מחלקת לצלוחיות את הג'ינג'ר הכבוש שלנו ומוזגת רוטב סויה לצלוחיות.
הילדים עורכים את השולחן עם צלחות וצ'ופ-סטיקס, קרשי חיתוך וסכינים חדות.
ואנחנו עורכים חגיגת סושי "גלגל כפי יכולתך".
הסושי הכי טעים שאפשר למצוא.


סושי בגלגול חופשי :-)


יותר לאפה מסושי אבל מה זה משנה?


 שכחתי לציין שזה יופי של תרגול למוטוריקה עדינה

צלחת סושי נפלאה שהכין בכישרון רב אישי היקר, עם ווסאבי מאבקה וג'ינג'ר סגול לוהט תוצרת בית.

ויש גם ערבים בהם אני חותכת מלא ירקות מכל מיני צבעים: כרוב סגול, בצל ירוק, מלפפון, אבוקדו, פטריות, עלים ירוקים מהערוגה בגינה, שעועית ירוקה עדינה. מגררת כמה גזרים.
שופכת מים רותחים על כמה קוביות של איטריות אורז מלא.
צלוחית עם שומשום שחור.
מכינה רוטב בוטנים תאילנדי וצלוחיות עם רוטב סויה.
מניחה קערות עם מים פושרים על השולחן ודפי אורז וכולם מכינים יחד ספרינג-רולז ביתיים משובחים.


הארוחות האלו הן כייף אדיר, הן שילוב מנצח של ערכת יצירה, בישול ומשחק קופסא חברתי שבסוף גם אוכלים ושובעים ממנו.
כל המשפחה זוכה להפגש סביב השולחן בהרכב מלא, לרוב זו הארוחה היחידה שלנו ביום שזה קורה בה.

כל אחד מכין לעצמו כפי יכולתו, הילדים זוכים להזדמנות להתאמן על משהו יחד עם ההורים וזה בכלל לא משנה אם את מגלגלת סושי נורא ואיום, אחרי כמה ארוחות כאלה תגלי שאת יכולה לא לבייש אף שף סושיה נחשבת.
בנוסף זו הזדמנות להכניס שפע של ירקות ועלים בכל מיני צבעים לתפריט בלי לקרוא לזה שוב "סלט".
כל אחד מוצא בדיוק מה שטעים לו לאכול ומרכיב לעצמו את הארוחה האהובה עליו.

בת השבע וחצי שלי אומרת שאלו הארוחות הכי טובות כי הן גם כייף וגם טעימות מאוד ובן החמש שלי אומר שהשולחן כל כך צבעוני שזה עושה לו חשק גדול לאכול מהכל. כבר שווה.

הבעיה כשמתחילים לאכול אוכל אוריאנטלי וניגשים בסופר או בחנות הטבע למדף הרלוונטי מגלים רשימות ארוכות ולא נחמדות בכלל של חומרים משמרים, צבעי מאכל, ממתיקים מלאכותיים ושאר מיני "ירקות" שאני, באופן אישי, ממש לא רוצה להכניס לגוף שלי ובטח לא לגוף של הילדים שלי.
ג'ינג'ר כבוש, למשל מכיל במקרה הטוב טרטזין ועוד איזה חומר משמר נוסף בשביל שלא יהיה בודד, במקרה הרע רשימה מאוד ארוכה.

אז מה הבעיה? מכינים ג'ינג'ר כבוש ביתי! יותר טעים מכל מה שתמצאו בכל צנצנת.

איך? בקלות!

קונים בערך שישה שורשי ג'ינג'ר מוצקים וגדולים אצל הירקן הסמוך.
קולפים בזהירות כדי להשאר עם הרבה ג'ינג'ר,
פורסים דק דק, אפשר במעבד מזון ואפשר גם ידנית או עם מנדולינה.
שמים בתוך קופסא עם מכסה, מפזרים מלח על הכל, בערך כף לשורש,
סוגרים ומכניסים למקרר ליממה.
אחרי יממה מוציאים ושוטפים את המלח טוב טוב.
מניחים בצנצנת מעוקרת.
מחממים בערך חצי כוס (תלוי כמות) חומץ אורז לבן בסיר ובתוכו ממיסים שתי כפות סוכר דמררה וקורט מלח וכשנמס שופכים על הג'ינג'ר בצנצנת.
מקררים וסוגרים.
אם רוצים שהג'ינג'ר יהיה צבעוני אפשר להוסיף לצנצנת חתיכת סלק, רצים ורוד אז חתיכה פצפונה, רוצים סגול לוהט? חתיכה גדולה :-)


מרהיב, נכון? זה גם טעים מאוד ובלי טיפת רוע


גם לרוטב הבוטנים יש לי פתרון ביתי נטול כימיקלים:

לגביע של הבלנדר מכניסים רבע כוס חמאת בוטנים,
חצי כוס חלב שיבולת שועל (אני מכינה בבית, לכוס צריך ארבע כפות שיבולת שועל, שתי טיפות תמצית וניל ושתי טיפות סירופ מייפל, קורט מלח, כוס מים ולטחון בבלנדר, אחר כך מסננת וזהו),
2 כפיות מיץ לימון,
כפית סירופ מייפל אורגני,
כפית רוטב סויה,
2 רצועות גמבה,
קורט פלפל צ'ילי גרוס (כמה שאוהבים, קורט נותן טעם ולא חריף גם לא לילדים קטנים).

את הכל טוחנים בבלנדר עד שמקבלים רוטב חלק וטעים.

בתאבון ובכייף!

יום רביעי, 6 במרץ 2013

הניצולות שלנו


את הפוסט הזה אני כותבת בשם ביתי, רובי, בת השבע וחצי.

לפני מספר חודשים נפלה החלטה, לבנות לול תרנגולות בחצר הצריף הירוק.

מקום יש בשפע, לאף אחד לא אכפת מקריאות תרנגול באמצע הלילה, גם ככה כל האיזור מלא לולי תרנגולות וטווסים חופשיים מסתובבים בין החצרות ומצווחים עד לב השמים (ומי שלא גר ליד טווס לא יודע כמה מהומה יצור יפיפה זה מקים על לא דבר).

במשך מספר שבועות, בנה בן הזוג, אבי המשפחה, לול לתפארת מכל מיני דברים שאספנו במשך הזמן, גדרות, ארגזים, ג'ריקנים. פרוייקט.

בסופו של דבר אוכלס הלול בעשר תרנגולות ניצולות כלובי סוללה לבנות כנף ותרנגול אחד ג'ינג'י, דור שני לניצולה ואב חופש.





הלול עצמו הוא שטח מגודר בשולי החצר, בתוכו שטח מקורה ובתוכו ארגזי עץ גדולים כשבכל ארגז שישה תאי התלה עשויים מג'ריקנים משומשים שנאספו באהבה.
את התאים ורצפת הלול אנחנו מרפדים בדשא שאנחנו אוספים מערימות הגזם שנאסף ליד מכולות הגזם בסופי השבוע.
התרנגולות מאוד אוהבות לאכול את הדשא הגזום כשהוא טרי ולחפור בו ברגליים במקור ולישון בתוכו בשמש החמימה.

במהרה גילינו כמה בעלי חיים אלו יכולים להיות חברים לכל דבר, כשאנחנו באים אליהן בבוקר הן מיד רצות אלינו, שמחות לקראתנו, כמה מהן אפילו שמחות ללטיפה ובאות לבקש אותה.




הן אוכלות מתוך כף היד של הילדים וצועדות אחרינו בשורה בגינה.
במהלך הימים היפים של האביב התרנגולות מסתובבות להן חופשיות בחצר ותמיד מעדיפות להיות הכי קרוב אלינו ועונות למשמע קולינו.




הן מטילות ביצים ואנחנו מחכים שהן ירשו לנו לאסוף אותן.

תרנגולת שמטילה לעולם לא תופרע ממקומה עד אשר היא זונחת את הביצה מעצמה, אנחנו מקווים שיום אחד תרנגולת אחת לא תזנח את הביצה ויהיו לנו אפרוחים, דור המשך לחופש.

בבוקר, הילדים רצים ללול ופותחים לתרנגולות את השער (לאלו שלא יצאו בכוחות עצמן עדיין) ואוספים את הביצים אם ישנן, בשעות הערב עת התרנגולות מתכנסות חזרה לשטח הלול, הילדים באים, מאכילים את התנרגולות בשאריות מזון מהמטבח ותערובת זרעים, ממלאים מים טריים וסוגרים את השער של הלול כדי שאף כלב תועה לא יכנס בטעות ויפריע את שנתן בחסות החשכה.

 

(הג'ינג'י הזה הוא פאקו, התרנגול שלנו, צעיר וביישן אבל מנווט היטב את הלהקה בחצר הצריף)

 ורובי אומרת "אמא, תגידי לכל האנשים שתרנגולות זו חיית מחמד מצויינת, הן גם מקלטרות יפה את הגינה ואוכלות עשבים וחרקים מזיקים בערוגות וגם חברות טובות ונעימות"



האמת שאני ידועה עוד מילדותי כ"דוברת שפת חיות" תמיד חלמתי להיות דר' דוליטל ומכיוון שלא היה לי את הטוסיק ללימודי הוטרינרי נשארתי עם האהבה הגדולה לחיות ועם הרצון ללמוד ולהבין את שפתן.
אני אוהבת להתבונן ולהקשיב, לשבת קרוב קרוב בתוך הלהקה ולשים לב לניואנסים הקטנים.

אני שומעת את פאקו, התרנגול, קורא בגינה ואת כל התרנגולות עונות לו, הוא בודק שהן סביבו, הוא זקוק להן בדיוק כמו שהן זקוקות לו.
אני רואה את "עור רך ולבן" שהיא התרנגולת הבוגרת ביותר בלהקה ויד ימינו של פאקו, תמיד תמיד צעד אחד מאחוריו או לצידו, אפילו בזמן השינה על הענף הגבוה בלול.
יש בינהן מערכת יחסים נהדרת ומשותפת והיררכיה בלתי ניתנת לערעור אבל מכובדת.

לפני שהלהקה הגיעה אלינו לא חשבתי שתרנגולות יכולות להיות יותר מסתם ציפור חביבה, אבל ממש כמו שרובי אומרת, תרנגולות יוצרות אינטראקציה אמיתית ממש כמו חתול או כלב והן חברות של ממש.

אכן אהבת אמת.


















יום שישי, 1 במרץ 2013

להכין משחת שיניים בבית



שיניים הם נושא כאוב, בעיקר שלי, פחד מרופאי שיניים הביא אותי לטיפולים ארוכים וכואבים והיום אני שומרת על בריאות השיניים שלי בקנאות.
יחד עם זאת, משחות השיניים בחנויות מכילות המון דברים שאנחנו לא באמת רוצים שיכנסו לנו לגוף, החל בפלואוריד (השנוי במחלוקת) וכלה בתוצרי לואי של נפט וממתיקים מלאכותיים.
מחיר משחת שיניים על בסיס טבעי הוא יקר מאוד וכששילבנו את כל הסיבות יחד זה לא השאיר לי הרבה ברירות מלבד גם את משחת השיניים לייצר בעצמי.

לא כל כך מסובך מסתבר.

לנו, למבוגרים הספיק לקחת נצנת קטנה מזכוכית, לשים בתוכה אבקת חימר ירוק ולצידה בקבוקון עם טפטפת ובתוכו תערובת של שמנים אתריים: מנטה, לימון, שמן עץ התה בשמן נשא שומשום.
כשאנחנו מצחצחים אנחנו מרטיבים קלות את שערות המברשת, מאביקים מעט באבקת החימר ומטפטפים את תערובת השמנים, טיפה או שתיים וזהו.
תחושת הנקיון בשיניים מורגשת מיד והשמנים דואגים גם לטיפול וחיטוי וגם לריח וטעם רעננים.

דווקא לילדים זה היה קצת יותר מאתגר.
הם לא אהבו את הצבע הירקרק-חום והאיזכור הבוצי בתוך הפה שלהם (מעניין, דווקא כשהיו יותר קטנים מאוד אהבו ללקק בוץ...) אז יצאתי לחפש מתכון אידיאלי למשחת שיניים לילדים.

קודם כל חשוב היה להם שהשפופרת תהיה בעלת מראה רגיל ונוח יותר לשימוש מהאבקה והשמן, אז חשבתי על הרעיון הבא:
לרוקן שפופרת רגילה של משחה רגילה ולמלא אותה במשחת השיניים שאכין!


רוקנתי את שארית משחת השיניים לתוך שקית והשלכתי לפח


השלב הבא הוא לפתוח את גב השפופרת ולשטוף טוב טוב את שאריות המשחה הקודמת.


עכשיו השפופרת מוכנה למילוי.

מה ממלאים בפנים?
יש לא מעט אפשרויות:

הגרסה הלבנה והחריפה למבוגרים וילדים שאוהבים טעם מנטה:

3 כפות שמן קוקוס*,
3 כפות סודה לשתיה,
25 טיפות שמן מנטה,
1 שקית אבקת סטיביה או 6 טיפות תמצית סטיביה,
2 כפיות סבון הקסם של דר' ברונר מנטה, נוזלי.

הגרסה הלבנה והמתונה לילדים שמעדיפים מתיקות ולא חובבי מנטה:

3 כפות שמן קוקוס*,
2 כפות סודה לשתיה,
25 טיפות שמן אתרי תפוז,
5 טיפות שמן אתרי מנטה,
12 טיפות תמצית סטיביה,
2 כפיות סבון הקסם של דר' ברונר הדרים, נוזלי.

ניתן להוסיף לגרסת הילדים תמציות טעם טבעיות בטעמי פירות.

הגרסה הירוקה הבסיסית:

3 כפות שמן קוקוס*,
3 כפות חימר ירוק**,
25  טיפות שמן אתרי כלשהו (תפוז, לימון, שמן עץ התה, מנטה, ציפורן, קינמון),
6 טיפות סטיביה (אופציונאלי),
2 כפות סבון הקסם של דר' ברונר הדרים, עץ התה או מנטה, נוזלי.


* אפשר לשלב שמן שומשום לצורך יצירת משחה רכה יותר לשימוש בחורף כששמן הקוקוס קשה, לעומת זאת בקיץ עדיף להעדיף את הקוקוס בלבד.

** לחימר הירוק אפשר להוסיף קינמון או ציפורן טחון ויש כאלו שאוהבים לייבש קליפות הדרים ולטחון אותם במטחנת תבלינים ולהוסיף.

איך מכינים?

שמים בקערה את כל החומרים ומעמידים על הגז ב"באן מארי", שזה בעצם סיר של מים שמניחים עליו את הקערה מבלי שהמים יגעו בקערה עצמה וחום האדים הוא מה שמרכך את שמן הקוקוס.


או בגרסת הילדים:




כשנתתי לילדים לעשות איתי כל אחד קיבל קערית לערבב את החומרים ורק אחר כך העלתי את החומרים על ה"באן מארי" כדי למנוע מהם סכנת כוויות וממני עומס ליד הגז וככה גם הם זכו להיות שותפים בהכנת משחת השיניים שלהם וידעו בדיוק מה היא מכילה.


כדאי לטרוף טוב טוב עם מטרפה כדי לאחד את החומרים, השמן צריך קצת שבירה.


ממלאים בזהירות את השפופרת שרוקנו ומדביקים את החלק העליון שלה באיזולירבנד או צלוטייפ חזק.


וזהו, עכשיו צריך לקרר לפני שימוש, אם ממש דחוף לילדים לנסות את המשחה שלהם אז אפשר להכניס למקרר לכמה דקות.

בפועל מה שקרה אצלנו הוא שאחרי שהילדים הכינו לעצמם את המשחה הם צחצחו בה פעמיים ואז ביקשו להשתמש באבקה שלנו, זו שהגעילה אותם כל כך :-)