חורף... אז נכון, זה חורף ישראלי ואין פה שלג אבל ימים של רוח מטורפת יכולה לגרום לנו להשאר בבית בלי שום רצון לצאת החוצה, גם השנה התברכנו בגשם ונחלים זורמים ממורדות הכרמל ישירות לחצר שלנו (ומתוך הבלטות הישר לחדר השינה...).
אז יושבים בבית ומה? משחקים, רואים סרט, מכינים אוכל, רבים, מתפייסים, יוצרים, מכינים אוכל, רבים, מתפייסים, משחקים משחקי דמיון, מכינים עוגיות, רבים, מתפייסים, יוצאים לטיול בחצר בין שבר ענן אחד לשני, מכינים ארוחת ערב, רבים ושוב מתפייסים...
יום ועוד יום ועוד יום... זה לא קל. ריבים וקונפליקטים הם חלק מאוד מרכזי וחשוב בפיתוח היכולות התקשורתיות אבל באמת שימים כאלו יכולים להיות מאתגרים למדי לכל הורה.
כאילו משום מקום גם פתאום כל האינטרנט מלא בלבבות. אומרים שהוולנטיינז הוא חגם של הקפיטליסטים וכולו צרכנו ובזבזנות, נכון. אבל אז פתאום חשבתי לעצמי כמה לפעמים בימים כאלו שלפעמים כבר ממש מתחשק להקיא אחד מהנוכחות של השני איך תזכורת כזו של לב אדמדם יכולה להחזיר לנו את הפיוזים למקום.
איך הסבלנות שלנו צומחת אחרי שאנחנו מחבקים אחד את השני באהבה ומקשיבים לאיזה שיר אהבה של הביטלס.
אהבה...
האמת, שאת הפרוייקטים של הלבבות הכנו בלי כל קשר לוולנטיינז.
כשיש ילדים פתאום מגלים את החיבה הגדולה שלהם ללבבות. אצלנו זה לא ממש שינה אם היא בת או הוא בן, לב היתה הצורה הראשונה ששניהם הכירו וזיהו בגיל מאוד צעיר.
היא סימטרית ונעימה לעין ובדרך כלל מגיעה בצבעים רכים ונעימים או חמים ומשמחים וכשזה מגיע עם נצנצים איזה ילד בכלל יכול לעמוד בפניה?
הפרוייקט הראשון הוא זר לבבות מגלילי נייר טואלט,
אז בתור התחלה גזרנו את הגליל לרצועות, אנחנו עשינו את זה עם מספריים אבל אפשר, אם רוצים יותר מדוייק לחתוך עם גיליוטינה.
אחר כך סידרנו לפי הצורה אותה רצינו והדבקנו עם דבק חם.
הילדים צבעו בצבעי גואש אבל אפשר גם בצבעי אקריליק או אפילו ספריי (השיטה המהירה) ואחר כך מרחו גואש מנצנץ עם לבבות.
קישטנו בסרט אדום ונוצץ ותלינו על הדלת של חדר השינה המשפחתי כדי להזכיר לנו בכל פעם בשביל מה אנחנו פה בעצם.
והתוצר המוגמר:
.
