זה לא באמת פוסט שמיועד רק לחובבי פנטיה אבל זה כן למי שלא מפחד/ת משום.
יש שם בקהל א.נשים כאלו (חוץ ממני כמובן)?
לא, ריח השום לא מפריע לי, אני אוהבת שום, הריח העז אגב, הוא בגלל תרכובות גופרית רבות שמצויות בשום.
נראה לי אבל שהריח הוא ממש בקטנה לעומת היתרונות העצומים שיש לצמח הזה, מחקרים רבים מראים כי צריכה סדירה של שום מפחיתה את רמות לחץ דם, מפחיתה את רמות ה-LDL (הכולסטרול "הרע"), מעלה את רמות ה-HDL (הכולסטרול "הטוב"), מפחיתה את רמות הטריגליצרידים, מפחיתה את היצמדות הטסיות, ומעוררת פִיבְרִינַליזֻה, תהליך בו מפרק הגוף קרישי דם.
כתוצאה מכל אלה, מסייע השום במניעת טרשת עורקים ומחלת לב סוכרתית, ומקטין את הסיכון להתקפי לב ולשבץ מוחי.
בנוסף מכיל תרכובות המעכבות אנזימים היוצרים פֶרַסְטאגְלאנדינים ותְרַמְבֶקְסאנים דלקתיים (ליפֶקְסיגֶנאז וציקְלַאַקְסיגֶנאז). כך הם מצמצמות דלקות במידה ניכרת.
תרכובות נוגדות דלקות אלה, יחד עם ויטמין C אשר בשום – בעיקר בשום טרי – גורמות לו להיות שימושי ככלי עזר למניעת התקפות חמורות במקרים אחדים של אסטמה, וכן ככלי עזר אפשרי להחלשת הכאב והדלקת במקרים של דלקות פרקים שונות.
אחת מתרכובות הגופרית שמצויה בשום שנקראת אליצין,היא בעלת פעילות נוגדת חיידקים ונוגדת נגיפים חזקה, ויחד עם הויטמין C המצוי בו, עוזרת בקטילת חיידקים.
הוכח שאליצין יעיל נגד זיהומים שכיחים כמו הצטננויות, שפעת נגיפי קיבה ופטריית קנדידה, וגם נגד חיידקים גורמי מחלות תוקפניים כמו שחפת ובוטוליזם.
צריכה תכופה של שום גם עשויה להפחית את הנזקים הנגרמים על ידי החיידק הֶליקַבֶאקְטֶר פילַרי האחראי למרבית הכיבים העיכוליים.
כל זה ולא אמרתי מילה על העובדה שהוא אנטי אוקסידנטי ובכלל תרופת חירום שצריך שתהיה בבית להמון המון דברים (החל מכאבי אזניים ועד תולעי מעיים).
הכמות המומלצת של שום ליום כדי להשיג את כל הקסם הזה היא שתי שניים וכמובן שעדיף שהשום יהיה כמה שיותר טרי.
אני מכניסה שום להמון מאכלים, בין אם חי או מבושל, קצוץ או מעוך, אנחנו משפחה שאוכלת הרבה שום.
הכי כייף זה לקנות שום באביב באשכולות גדולים גדולים של שום טרי ישר מהשדה עם העלים הירוקים ופשוט לאט לאט (או מהר מהר) לכלות את הזר.
כטבעונית אני לפעמים משתעממת מהממרחים ומתגעגעת לממרח מיונז כזה כמו שהייתי מכינה פעם, עם הרבה שום, ליום ההולדתו בן הזוג קיבל צנצנת של ממרח שום שהיה טעים אבל הכיל רכיבים שלא הייתי לגמרי בטוחה שאנחנו צריכים לצרוך אותם וגם חיי המדף שלו, באופן משונה, היו קצרים מאוד אבל הוא ענה בדיוק על הנישה הזו של ה"כמו מיונז" ומצא חן בעיני להכין ממרח כזה שחיי המדף שלו ארוכים והוא לא רגיש כמו ממרח מיונז על בסיס סויה.
החלטתי לעשות נסיון ולהכין ממרח דומה בבית. זה לא הלך על המכה הראשונה אבל בנסיון השני הצלחתי להפיק ממרח במרקם חלק וקטיפתי שממש עמד בציפיה.
אני רוצה להתנצל מראש, בניגוד לרוב המתכונים שלי שאני לא "סנובית" בכלי העבודה שאיתם אני ממליצה לעבוד, במקרה הזה אין מנוס ויש לבצע אותו בבלנדר חזק מאוד, כל נסיון לביצוע בבלנדר קטן ופשוט עשוי להסתיים בשמן זית עם חתיכות שום שוחות בתוכו ולא להגיע למצב משחה חלקה.
אני עובדת עם בלנדר JTC חזק.
ולמתכון:
ראש שום טרי או יבש,
כוס וחצי שמן זית,
שניים שלושה גבעולים של אורגנו טרי,
חצי כפית מלח ים,
מיץ מחצי לימון.
קולפת את שיני השום ואם השום הוא יבש אז כדאי להשרות אותו לכמה שעות במים ולסנן.
מכניסה את השיניים למיכל הבלנדר וטוחנת אותן טוב.
מוסיפה את המלח ואת עלעלי האורגנו וממשיכה לטחון במהירות גבוהה.
מתחילה להוסיף תוך כדי פעולת הבלנדר בזרזיף דק את שמן הזית.
לאט לאט התערובת תתחיל להתמצק, סבלנות, זה קורה בסוף.
כשהיא כבר קרמית זה הזמן להוסיף את מיץ הלימון ולהמשיך את פעולת הבלנדר כמובן.
במידה והתערובת מוצקה מידי או בטעימה חריפה מידי אפשר להוסיף עוד שמן זית, אל חשש, זה לא שתאכלו כפות של זה ישר מהצנצנת, בסך הכל מורחים מעט על לחם (או מוסיפות לתפוחי אדמה של מדורה... יאמי!).
מעבירה לצנצנת מעוקרת וזהו, הממרח מוכן.
בגלל שבממרח אין כמעט מים (מלבד מה שספגו שיני השום או הכילו בתוכם מראש) והשום מכיל את כל הרכיבים האנטי חיידקיים והאנטי פיטריתיים הנפלאים האלו שציינתי למעלה יחד עם שמן הזית שגם הוא חומר משמר וכמובן הלימון, הממרח מחזיק די הרבה זמן במקרר.
הצנצנת הקודמת שהכנתי החזיקה מעמד כמעט חודשיים ופשוט חוסלה בטרם הספיקה להתקלקל כך שאין לי מושג בעצם מה משך חיי המדף של הממרח אבל כן, העיקצוץ של השום פוחת עם הזמן (אבל עדיין טעים).
(ואם מישהו/הי מצליחים להכין בבלנדר פחות מפונפן, דווחו לי, אשמח לתיקון)
+1917,+Egon+Schiele.jpg)
